|
|
[ 85 ] הייתי מוכרחה לעזוב את טולסה בוב עדיין היה נשוי כשפגש אותי . אשתו עדיין הייתה אשתו, והיא לא הייתה במוסד לחולי נפש אלא בבית עם ילדיהם . בסופו של דבר אחותי סיפרה לי את זה . גם הוריי ידעו, אבל לא אמרו דבר . כשגיליתי את זה, התרסקתי לגמרי . זמן-מה אחרי כן השאיר בוב במכונית שלי פסלון של מרים הבתולה ( או מחרוזת תפילה, אני לא זוכרת ) בצירוף פתק וכתב בו עד כמה הוא מצטער שהוליך אותי שולל . חשבתי שמצאתי את מה שייחלתי לו כל אותן שנים של כאב : אהבה . אני לא אומרת שבוב לא אהב אותי ; אני מאמינה שאהב אותי, אבל לא מספיק . עכשיו הייתי צריכה לבחור בין בוב, מצד אחד, ובין הכנסייה הקתולית ואלוהים, מצד אחר . בוב לא זכה בתחרות הזאת . התברר שבוב היה הראשון בשורה ארוכה של גברים נשואים שנמשכו אליי . אני לא יודעת למה . ואני גם לא יודעת מדוע החשבתי את עצמי כמי שאינה מושכת בעיני גברים, כי מבחינה אובייקטיבית ברור היה שאני מושכת גברים . אבל אף פעם לא הצלחתי לקבל את זה . הייתי צריכה לעזוב את טולסה כי ידעתי שאם אישאר, אמשיך להיפגש עם בוב . לא הייתי מסוגלת להימנע מכך, מערכת היחסים בינינו הייתה עוצמתית מדי . אחי אר...
To the book |
|
|