רוברט גרוסמן (דב גור) - דרכי בריחה

אז שלפני מספר ימים נתמנה מושל צבאי חדש, מייגיר יהודי אמריקאי, והביע את דעתו שרצוי וכדאי להיפגש איתו . עשיתי הכרה עם אותו מייג'ר, אכלנו יחד ארוחת ערב, שתינו הרבה ושוחחנו, ואגב כך רמזתי לו משהו על מעשי ההברחה וההצלה . נוכחתי לדעת שהוא כבר יודע משהו על פעולות אלה ואף מתלהב לרעיון, ולשמחתי הרבה אמר שהוא מעמיד את עצמו לרשותנו, ושאל במה יכול הוא לעזור לנו . ביקשתי ממנו מכתב אישור רשמי שאני עוסק בהעברות הפליטים בשם הממשל . הוא אומנם היסס קצת, אבל בכל זאת נתן את המכתב . הראיתי איפוא למייג'ר את המכתב, ונדמה היה לי שהוא מוכן לתת את האנשים, אולם ברגע האחרון התחרט ואמר שהוא רוצה לפני­כן להיפגש עם הממונה עליו ושאחזור אליו בעוד יומיים . ברור היה לי שהדחיה לא תועיל, ומשום כך אמרתי לו שאני חושש מאוד שאנשי המחנה יתמרדו, מאחר שהם יודעים שבאנו לקחתם, ואני סבור כי עלי לפנות אליהם בשמו ולהרגיעם . ההצעה מצאה חן בעיני המייג'ר, הוא הסכים לכך בלב שלם, ואף כיבדני בכמה כוסות ויסקי . הוריתי לנהגים לצאת במכוניות לחורשה שבקירבת הכביש, ולחכות שם לבוא האנשים, ואחר­כך כינסנו את אנשי המחנה, ונאמתי "נאום" שלם ­ וכיון של...  To the book