ישראל מהרי"ק - סוד שמור

לכך . . . החלטתי לשלוח אותך אל היחידה . אחכה לדו"ח שלך תוך ­ נאמר ­ שלושה­ארבעה ימים . מוכן ? " "כן, אדוני, מוכן בהחלט . מתי עלי לזוז ? " "מצדי ­ סע מיד . הרכב מחכה לך . אתן לך ליווי מזוין ­ הדרכים עדיין אינן בטוחות ביותר . . . " כך התחילה פרשת "צהבת" שלי, פרשה שנודעה לה חשיבות יתר בקטע קטן של המלחמה הגדולה . הגעתי ליחידה בערב . אותו לילה ישנתי אצל רופא הגדוד . במשך שעות הלילה שוחחנו על בעיותיו, שהדאיגו אותו מאוד . היה זה קצין בדרגת סרן, שרק שנתיים לפני כן סיים את חוק לימודיו ומיד גויס לצבא . נסיון רב לא היה לבחור זה . בחדר החולים של הגדוד שכבו חולים רבים, מהם עם חום גבוה . הוא היה מודאג, מודאג באמת . עם אור השחר התחלנו בעבודה . פעם ראשונה הרגשתי כי אני נחוץ, יעיל . זו היתה הרגשה טובה שמזה זמן רב ניטלה ממני . בדקתי את החיילים, שוחחתי איתם . על רובם עברו לא מזמן קרבות קשים . רבים ביניהם היו מדוכאים, אך לא מחמת הקרבות שעברו . חיש מהר הצטיירה לפני תמונה שהפחידה גם אותי . הצעתי לעבור באוהלים, לראות את החיילים הבריאים . כל ניחושי הגרועים ביותר התבררו כמבוססים : לפחות רבע מחיילי הגדוד היו חו...  To the book