יוסף בנקובר - בטרם יציאה

הרבה כוח להצטיין ולא לפגר אחרי היהודים . ניתן לציין שמאמציהם נשאו פרי והתקדמותם היא חשובה . רבות הן ההכרזות ששמענו בהזדמנויות שונות על הצורך ועל הכוונות של הישוב לעזור לחייל ולמשפחתו, אבל עד היום לא זז העניין כלל . באספת הנבחרים האחרונה, כשדרשתי הבטחת סכומי כסף בתקציב הכללי לצורך זה ­ הובטח הדבר חגיגית . סוף סוף הוקם גם ועד למען החייל העברי והוא ניגש לפעולה . אבל עד היום אין לחייל כתובת שיוכל לפנות לעזרה . גם החיילים הנמצאים בסרפנד וגם אלה היוצאים לחזית ­ ילדיהם טרם סודרו בבתי­םפר, טרם שחררו אותם, והחיילים מתרוצצים בשעות החופש שלהם ממוסד למוסד ושבים לםרפנד במפח­נפש . מעשה בחייל אחד מגדוד החפרים, בעל משפחה עם שלושה ילדים, שאשתו עמדה ללדת וחסרו לו לירה וחצי כדי להכניס את אשתו ל"הדסה" . גם אחרי התערבות המוסדות והעיריה נגזר עליו שאין לשחררו מתשלום זה . יום לפני שאשתו עמדה ללדת אספו החברים בםרפנד פרוטות למען לאפשר לו להכניס את אשתו לבית­ החולים . כמה עלבון היה במעשה זה ! היכן העזרה הממשית ? עד מה מדוכאים החברים היוצאים עכשיו לחזית ומשאירים את המשפחה עם המשכורת הזעומה של החפרים והילדים מתהלכ...  To the book