אליהו הרשקוביץ - באימונים ובקרב

ארצה ) חוץ מזה שלבם ירד לבטנם פעמים מספר בערב אחד ( . כך נמשך הדבר 10 ימים : יציאה בלילה ושינה ביום . הכנופיה שלי כיום מפורסמת מאוד בכל הגדוד עקב הפנים השחורים שלהם ) כמובן עם פיח ! ( . בלי כובעים, בלתי ממורקים והילוכם השקט בנעלי לבד . אף פעם לא היסס מישהו מהם אפילו רגע קט אם לצאת, אבל יש משהו שאתה צריך לדעת לקרוא אותו בעיניהם של אנשיך ועל תווי פניהם . ואתה יודע למשל כי בהקריאך "הערב מחלקה מספר 01", כאשר אתה מקריא את השמות לאט לאט, אתה מרים אחרי כל שם את עיניך מעל הנייר ומחכה למבט או תנועה שלו ­ חיוך ) איטי או מהיר, מעושה או מאומץ ( , ברק העיניים או השפלת הראש לקרקע, ועצב חזק חזק על הפנים ­ הרי מתוכם מבצבץ הכל . ואם חם וחלילה לא נעלם החיוך הזה מעל הפנים, או לא נסתלק ערפל אי­הרצון מפנים אחרות, חלילה לך לשלוח חייל כזה באותו הלילה . אל תראי בזאת אמונת הבל, איני מאמין באמונות הבל, אבל את זאת רואה חייל ללב חייל . וכך אני נוהג באנשי, כי אני יכול לראות ללבם, כי הם קרובים לי . טפיחה על הגב : "נו חיים, אתה היום לא תצא, תישאר בבית, תצא מחר . " וחיים מנסה להיאבק על כך : "מדוע ? " "מגיע לי ! " "את...  To the book