א' אוסטרמן (אורי אבנרי) - ראשונים בבארדיה

מתוחים . ידענו שאלה בדיוק דרושים לנו כעת . הרמנו את הכוס ­ לחיי "פלוגת המוות" של בארדיה . עשרה רגעים אחרי שהשתתק ה"יחי" האחרון, ירדנו כבר בסולם המתנועע מסיפון האוניה שנעצרה . לא בקעה ממנה אף קרן אור . חושך צלמוות מסביב . למטה ממתינות לנו שתי סירות הצלה שעליהן מוטל להביאנו לחוף . הסירה מתקדמת בלאט . המשוטים מלטפים את הגלים וכמעט שאינם נוגעים במים . לא נשמע רשרוש הקל ביותר . כנראה רגילים המלחים למלאכה מסוג זה . כמוהם כמונו ידענו שהכל תלוי בשאלה אם האויב יהיה קרוב למקום ירידתנו או לאו . אם הוא ירגיש בנו, צפוי לנו קרב נואש, אולי נסיגה . בכל אופן, כשלון, וזה הגרוע מכל . הסירה מזדעזעת . באופן אינסטינקטיבי תופסים אנו נשק . אולם היא עלתה רק על החול . הגענו ! אחד­אחד אנו יורדים, מתקדמים כמה פסיעות ומשתטחים על הארץ . כל לוע מוכן ליריה . כמה רגעים של ציפיה . דממה עמוקה . לרגע קט נשמע ממעל טרטור אווירונים איטלקיים, ונשתתק שוב . לפרקים מגיע לאוזנינו מרחוק רעם התותחים . הוא בא מהמזרח ­ מבארדיה . רשרוש קל, הפטרול חוזר . הכל בסדר, "האוויר צח" ­ ההכרעה הראשונה לטובתנו . המלחים בסירות טובלים את המשוטים ...  To the book