|
|
152 | המאבק לשלום במשא ומתן על הפסקת האש עם מצרים לאחר מלחמת 1948 , וכראש הממשלה בקדנציה הראשונה ומי שהוביל את הסכם ההפרדה השני עם מצרים, לא היה לרבין כל ניסיון דיפלומטי בנושאים הקשורים לפלסטינים . הוא גם לא עסק במרכיבים של ממשל אזרחי בשטחים וכמעט לא הכיר את המציאות בשטחים ואת התרבות הערבית, כמו משה דיין . הוא עצמו מעיד שעיקר ניסיונו עם נערים ערבים היה כמה תקריות של 187 מאחר ששמר על סודיות השיחות באוסלו זריקת אבנים . בקפדנות רבה, הוא לא יכול היה לשתף את האמריקאים ולנצל את קשריו המרובים עימם כדי להקל עליו מתחושת אי הוודאות . הנטייה שלו לקבל החלטות כמעט ללא ייעוץ ולעיתים רחוקות עם יועצים אזרחיים ואקדמיים, הגבילו מאוד את טווח הידע שלו . ערפול הוא כלי ידוע בדיפלומטיה . דיפלומטים נוטים לתת יותר ממשמעות אחת לכוונותיהם ובכך יוצרים ערפול מכוון . גם רבין נקט דרך זו כאשר לא אמר מפורשות לאן חותרת ישראל בהסכם הביניים ולמה היא מצפה מאש“ף בהסכם הקבע . ההסכם היה הפיך אומנם והיו לישראל ביטחונות למנוע מצב שבו ההסכם יתגלגל לכיוונים שאינם רצויים לה . היו לה אמצעים למנוע את זכות השיבה, לשמור על מעמד ירושל...
To the book |
|
|