|
|
מנחם בגין אסטרטגיה של ריאליזם מתון | 47 לטפח יחסי אמון עם המפלגות הדתיות . מפד“ל ואגודת ישראל וש“ס היו כוח אלקטוראלי משמעותי, אך הוא נזקק לשותפים נוספים . שלומציון ודיין השלימו את המספר המינימלי לזכות באמון הכנסת . כשהתמיכה גברה ל- 77 בהצטרפות ד“ש, הוא חש בטוח להוביל מהלכים דרמטיים, כמו הסכם השלום עם מצרים . הממשלה הייתה ימנית בגרעינה והתמיכה המסורתית של סיעת הליכוד במנהיגם אפשרה לבגין לפעול על פי תפיסתו . הוא ידע שנושא חוזה השלום, כשיושג, יזכה לתמיכת סיעות השמאל בכנסת, למרות שהייתה חשובה לו תמיכת סיעתו . מינוי דיין לשר חוץ היה מהלך מפתיע שהתברר כמהלך מוצלח לקירוב השלום עם מצרים . מינוי דיין לא היה בשל כישוריו המדיניים . לבגין היו סיבות משלו למינוי דיין שאותן פירט בהזדמנויות שונות : “ [ . . . ] דיין נהנה ממוניטין עולמי . מדינאי כל העולם מחשיבים אותו כאישיות רמת מעלה . מעמד דומה יש לו בקרב יהודי התפוצות . גם מדינות ערב מעריכים אותו . 44 הפנייה שלי לדיין נעשתה מעבר לכל חישובים מפלגתיים“ . בגין גבר על כל המכשולים המפלגתיים שעוררו סיעות ד“ש והליברליים, שרצו למנות לתפקיד זה איש מטעמם, ואף כ...
To the book |
|
|