הקהילה היהודית בימי הביניים

אֲרִיקֶה, אַיֶּכָּה ! | 165 בנפילת קונסטנטינופול ב - 1453 את קץ ימי הביניים ; היסטוריונים של אמריקה רואים בשנת ,1492 שנת גילוי יבשת אמריקה, את סוף ימי הביניים ; והיסטוריונים של תולדות הספר רואים בהמצאת הדפוס בשנות החמישים של המאה ה - ,15 בהדפסת הספר הראשון על ידי יוהן גוטנברג — התנ"ך ( ביבליה ) , את נקודת הזמן המסמלת 54 את המעבר מימי הביניים לעת החדשה . ימי הביניים, הידועים כשעתה החשוכה של אירופה הנוצרית, היו שנים של פריחה רוחנית, תרבותית ואינטלקטואלית של העם 55 היהודי . ימי הביניים נודעו גם כתקופת הזוהר של האסלאם . בימי הביניים התגוררו מרבית היהודים בגלויות השונות במסגרות קהילתיות קטנות, ברובעים מופרדים מהתושבים שאינם יהודים . הם נאלצו להתמודד עם קשיי פרנסה, עם סיכונים ביטחוניים קיומיים ועם חינוך ילדיהם ברוח היהדות . האפשרות לחיות ברמת חיים גבוהה ובביטחון תמורת המרת דתם לא פיתתה אותם . כל שנות חייהם היו היהודים נתונים לחסדי האדון, האציל, המלך והציבור הנוכרי שבקרבו התגוררו . הם היו למעשה עבדיו של השליט אשר באחוזתו גרו ועבדו . האצילים והמלכים הטילו עליהם מיסים גבוהים יותר מאשר על הנוצרי...  To the book