|
|
אֲרִיקֶה, אַיֶּכָּה ! | 127 לאלוהים ללא אמירת מילה אחת, כפי שנאמר ארבע פעמים : "וַיַּעַשׂ, נֹחַ : כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, כֵּן עָשָׂה" ( בראשית ו', כב ; ז', ה ; ט', טז ) . אלוהים מצווה ונֹח מציית . ואז מגיע המבול, החיים נמחים מעל פני האדמה, ואילו בפיו של נֹח אין כל מילה של נחמה . נֹח מקבל את רצון האל . אחרי המבול חוזר נֹח לקרקע ומשתכר . נֹח, שנכשל כאדם מוסרי וחברתי, הוא הדוגמה לצייתנות דתית . אברהם מלמד אותנו שצייתנות אינה מספיקה . על הצעתו של אלוהים להעניש את סדום ואת שאר ערי ככר הירדן משיב אברהם בשאלה : "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע [ . . . ] חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה [ . . . ] הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" ( בראשית י"ח, כג - כה ) . בניגוד לנֹח, אברהם אינו משלים עם הצו האלוהי . חז"ל קראו לדברי אברהם : "חוצפא כלפי שמיא" ( תלמוד בבלי, סנהדרין ק"ה, עא ) . "חוצפה" דומה אנו מוצאים אצל משה, ירמיהו ואיוב, בקינות של ימי הביניים ולאחרונה בספרות השואה . לא ידועה מקבילה דומה של ויכוח בין בן אנוש לאלוהים בכל תרבות דתית אחרת . הרעיון שאדם, שהוא עפר...
To the book |
|
|