ממשה רבנו, דרך שלטון מלוכני, ועד ציפייה למשיח

80 | ארי לבס משה הוא נביא המשמש כדוברו ונציגו של אלוהים כלפי העם ובמקביל כנציגו של העם כלפי שמיים . יהושע, ממשיכו ויורשו של משה בהנהגת העם, גם הוא נביא, למרות שבמקרא הוא אינו מכונה כך . אלוהים פונה ישירות אל יהושע ( א', א ; ג', ז ; ד', ב ) המדבר לעם בנוסח נבואי : "כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" ( יהושע ז', יג ) . בפרק החותם את ספר יהושע הוא מופיע כמי שנתן תורה לישראל, ובמותו הוא מכונה כמשה, "עבד ה" : "וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַבִּן - נוּן, עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִים" ( יהושע כ"ד, כט ) . בתקופת השופטים, ישועות האלוהים נשכחו ועם ישראל פנה לעבודת אלילי העמים שסבבו אותו . מסֶפר שופטים אנו למדים על מחזוריות : העם עובד אלילים, אלוהים מסגירם בידי אויביהם, העם זועק לאֵל, והוא מקים להם שופט, מושיע . ניתן לראות כי במרוצת תקופת השופטים דבקות השופטים באמונה באלוהים פוחתת . השופטים הראשונים : עתניאל בן קנז ( שופטים ג', ט - יא ) ואהוד בן גרא ( פס' יב - ל ) , אין להם מידה של פקפוק, של חוסר אמונה באֵל . מתשובתו של ברק לדבורה הנביאה, המצווה עליו בשם האֵל לצאת לקרב, ניתן להבין שאמונתו אינה שלמה : ...  To the book