הנבואה — ביקורת מוסרית

אֲרִיקֶה, אַיֶּכָּה ! | 73 בנושא העלאת הנבואות על הכתב, בספר ירמיה — המתוארך לשנה הרביעית למלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, שנת 605 לפנה"ס — יש תיאור מעניין . אלוהים מורה לנביא : "קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר, וְכָתַבְתָּאֵלֶיהָאֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה" ( ירמיהו ל"ו, ב ) . ירמיהו פונה לברוך בן נריה : "וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ, אֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה ; וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר" ( ירמיהו ל"ו, ד ) . לכל נביא סגנון ייחודי ועולם דימויים משלו, אך לכל הנביאים יש רעיונות דומים, שמקורם בבדידותם ובתסכולם מהציבור שאינו חפץ לשמוע את תוכחותיהם . בצר להם הם שופכים באוזני האלוהים את מרי לבם על העם שאינו מקשיב להם . לעיתים ברגעי ייאוש ותסכול הם מפקפקים בנחישותו של אלוהים להנהיג את עולמו בצדק ובמשפט . ירמיהו זועק : "צַדִּיק אַתָּה ה', כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר א...  To the book