הסיפורת במקרא — מהפכה ספרותית

64 | ארי לבס כמות הסיפורים הגדולה בתנ"ך — לנוכח מיעוטם של הסיפורים בספרות המזרח הקדום כולו — מלמדת כי הסיפורת המקראית היא בחזקת מהפכה ספרותית ענקית . כתיבת הסיפורים, שהיא אומנות המחייבת הכשרת סופרים מיומנים, התאפשרה הודות לקיומו של מנגנון מִנהלי, שבלעדיו לא תיתכן שליטה במערכות הממלכה . מנגנון זה כלל סופרים מקצועיים 22 ומשפחות סופרים שבהן הועברו סודות משלח היד מאב לבניו . סיפורי המקרא, מספר בראשית ועד לנחמיה, מנחילים מוסר השכל על תפקידו של האדם בעולם ועל מהותו וייעודו של עם ישראל לא פחות מחזונות הנביאים . גישת דורנו אל התנ"ך שונה מגישתם של אבותינו ומגישת חכמינו הקדמונים ותלמידיהם שלמדו בחדר המסורתי . הנער היהודי שלמד בחדר הזדהה הזדהות תמימה עם התנ"ך ועם גיבוריו . לעומתו, רבים מבני דורנו מרגישים רחוקים מתקופת התנ"ך וחשים הפרדה בינם ובין עולם המקרא . נראה כי הקורא העברי הממוצע, המבין היטב את המשמעות המילולית של הכתוב, נוטה לעבור בחופזה על הסיפור וכך להתעלם ממובנו העמוק . חשוב להבין כי העובדות והחלק ההיסטורי של התנ"ך הם חלק מהתנ"ך, אך אינם העיקר . לפיכך, גישתו החוקרת של האדם המודרני, יהודי...  To the book