וסגורים, לפתוח את שעריהם לפני פועלים שכירים הרוצים לחיות חיי שיתוף, ויחד אתם להוות חברה אחת . . . אם כל קבוצה בפני עצמה תצטרך להכריע על מזיגה עם פועלים שכירים לא יהיה הדבר קל לעשותו . כדבר הזה קרה ביגור . חברים שלי, שמעולם לא טענתי שחלוציותס פחותה מזו שלי, חששו לאיחוד עם פועלים שכירים, פן יסבול מזה המשק . האיחוד הזה לא היה קם, לולא באה הכרעתו של הכלל . . . אס אין אפשרות לקיים מסגרת מחייבת אחת, מוטב לא לפרק את המסגרות הקיימות, כי הן מותחות את יכולת ההגשמה של הישובים, ואין להזניח שום דבר שאפשר לעשותו במשותף" . חיותה בוסל סבורה כי חברי הקיבוץ המאוחד "רואים הר במקום שאיננו", ולמעשה גם קבוצות החבר מחייבות הסתייעות בעבודתחוץ וכן פיתוח ענפים נוסף על החקלאות" . קבוצת שילר, למשל, "התחילה בדרן זו עוד לפני גבעתברנר, ולמרות היותה קבוצה קטנה, אורגנית ואבטונומית, היא בחרה בכל זאת במקום הזה הקרוב למושבה וחבריה עובדים גם בעבודה שכירה, ועלידי כן הניחה את היסוד לבנין משקה" . בניגוד לבתשבע, היא עומדת בתוקף על זכותה של כל קבוצה להכריע בעד או נגד התרחבות . "מתפקידה של התנועה לעורר לפעילות, לדרבן, אול...
To the book