פרק ט' - עלייה

הגביעים של בנו הספורטאי המוצבים על הטלוויזיה [ והילדים, רציתי להוציא קודם את האישה והילדים ולא הצלחתי, נכשלתי ! ואז סידרו את הפספורט וההזמנה וקיבלתי אותם . כל הלילה לא ישנתי . חשבתי עוד פעם על העינויים הצפויים והחלטתי שאם אתפס אז אני אגיד כן ! כן ! כן ! אודה בכל ושיחתו אותי ­ מצד שני, על דבר שלא עשיתי להגיד כן ? בקיצור מלחמה פנימית עם עצמי . אבל החלטתי שאני הולך . הצטלמתי בלי משקפים והיה שם pn אדם ההוא ממשרד ההגירה וקרוב משפחה של איזה קולונל והוא אמר לי "אל תדאג לא יקרה לך כלום" ­ אבל אני לא האמנתי . עברתי את הביקורת, ובכל מקום הוא אמר : "הם משלנו, משלנו" . הגענו למקום ששם מחכים למטוס ושם מסתובבים טיפוסים עם משקפי שמש, מסתכלים עליך, ואני . . . מסתכל ולא מסתכל, זה בסוף עובר, יורדים במיניבוס למטוס, עולים למטוס . אני הולך לשבת מסתכל שוב, איזה "משקפי שמש" יושב מולי ואני לא מאמין ­ בטח יגידו לי משהו ­ המטוס מתחיל להתרומם . בינתיים מגיעים לשדה התעופה בניירובי כשאני נוחת שם אני בטוח שמחכה לי הודעה ושיעצרו אותי ­ אבל הכל עובר בשלום . היה שם אחד שמקבל אותנו ואז נשמתי לרווחה והתחלתי לחשוב על המש...  To the book