סיפורו של יופי

עבדתי באזור סידאמו ובגוג'אם ורוב העבודה היתה בשואה ובאדיס ובארמצ'הו ובגופה . אני עבדתי בחלק הדרומי של אדיס אבבה ובאמהרה, איפה שאין הרבה יהודים . יהודי אתיופיה היו באזור גונדר וטיגראי ובאזור הדרומי יש שבטים דוברי אוריאו, לא אמהרית ­ שבטים נוצריים . עם החבריה באזור גונדר לא היה כמעט קשר, לא בעבודה ולא קשר אחר, למרות שהמשפחה והחברים שלי גרו שם . רק פעם או פעמיים בשנה הייתי מבקר אותם . ואת החברים שלי "המורים", הייתי פוגש פעם בשנה כשהיו סוגרים את בית הספר והם היו באים לאדיס ושם נפגשנו . ליהודי אתיופיה אין אדמות, זו לא ארץ שלהם, זו ארץ של אמהרה והיהודים הם שכירים ­ אריסים . בזמנו של היילה סילאסי האדמה היתה שייכת למדינה . והיהודים שהיו מעבדים את האדמה היו מקבלים אחוזים מהיבול . וחוץ מזה היו משלמים הרבה מסים לממשלה ולכל מי שהיתה לו אדמה משלו . באזור טיגראי יכול להיות שלכמה יהודים היתה אדמה, אבל גם הם היו שכירים כמו שאר יהודי אתיופיה . רובם היו חקלאים עובדי אדמה ובודדים היו עובדי ממשלה . אחרי שפרץ המרד האדמה, היתה שייכת לכל מי שעיבד אותה ולא היתה אדמה ממשלתית . היהודים הפכו להיות בעלי בית והמשט...  To the book