סיפורה של חוה אליאס

וצרחתי ואז אמרו לי או שתהיי בשקט או שניקח אותו . גם עכשיו בא לי לבכות ] בוכה [ היה קשה . אחר כך, אחרי שראיתי אותו . נרגעתי והתחלתי לחכות עד הזמן שיצא . רילי ­ אמרו לך מה שהוא על מתי הוא ייצא ? חוה ­ מה פתאום, לא מדברים . ואני מחכה ליום ראשון משבוע לשבוע . זה היה קשה . קודם הייתי מפונקת ואז התחלתי להתגבר עם הילדים . בכל זאת אני . . . בוכה כל הזמן . עובדיה ­ ממי הוא קיבל משכורת עד המאסר ? מאורט, מהממשלה ? ­ אף אחד לא בא לבקר לראות מה קורה לך ? חוה ­ לא, שום דבר . פחדו . אחר כך, אחרי חצי שנה התחילו לתת לי המשפחה קצת כסף, כל חודשיים­שלושה חודשים . ואני כל יום חושבת למה אני בוכה, ובלב שלי יש לי מחשבה טובה שאני לא אראה שרע לי, שאני צריכה להתגבר, יש לי שמחה אבל יש לי כאב בפנים . בסוף בכל זאת התרגלנו . יש לנו תקווה שהוא יבוא ויחזור ויהיה לנו טוב . אז הייתי אומרת כשהוא יבוא ­ נטוס לישראל . יעקב ­ אחרי שנה וחצי משחררים את החבריה שלי ואני נשאר בכלא . בקטע הזה היה לה מאוד קשה, במיוחד לעמנואל ­ החייל הזה שראיתם ­ הוא היה בן חמש אז . חוה ­ כל יום היה תופס רדיו ככה ] מצמידה לאוזן ומראה [ והולך איתו, ...  To the book