סיפורו של אספה גטה - יוסף זבדיה

אני יכול להסביר את זה בכמה מישורים . הקבוצה הראשונה, הם היו קצת יותר מבוגרים מאיתנו . שיקול הדעת שלנו ושלהם באותה תקופה ­ היה שונה . אני חושב שכקבוצה היתה להם הכנה ארגונית אחרת וטובה יותר . בכלל נעשה להם יותר עוול . הם באו לשנתיים וחצי שלוש לארץ וזה לא נקרא לימוד . לכן יכול להיות שאם הקבוצה הזאת בסוף נטשה את המקום והלכה ללימודים ולתפקידים בממשל ­ אולי אפשר להבין את הסיבה . אחרי שישה חודשים ארגון יקא . J . C . A מאנגליה אמרו שישלמו את המשכורת . . . אנחנו דיברנו על משכורת של 200 ביר באותו זמן . ב­ 200 ביר באותה תקופה באזור הכפרי אפשר היה להסתדר . זה לא משכורת גבוהה אבל אפשר להתקיים . בסוף הסכמנו . כשהתחלנו לעבוד ולקבל את המשכורת, אמרו לנו שהם מקצצים 50 ביר . היה כעס, היתה אכזבה, אבל קיבלנו . . . ואנחנו היינו בשיא הקליטה החדשה שלנו להקמת בתי ספר לפתוח בתי ספר, לארגן את העדה ולשלב אותה . ב­ 50 ביר שקיצצו הם לקחו עובד אחר, מורה מקומי שגמר כיתה ו' ח' . . . שהיה מוכן ללמד ב­ 50 ביר . אמרנו בסדר . אמרנו לעצמנו שזו מטרה שבשבילה כדאי לסבול קיצוץ כזה . אחרי שנה שנתיים שעבדנו עם זה נאמר לנו ש"יקא"...  To the book