ימי ילדות

האיתזה והשנזים חיינו במשטר אימים, חיצוני ופנימי . כל בני המשפחה נרתמו למאבק על הקיום . זכורני, שבהיותי בן 13 נשלחתי להשיג לחם . נסעתי ברכבת מרחק של למעלה ממאה ק'מ והצלחתי להביא איתי שק לחם . משעה שהעיסוקים המסחריים הרגילים פחתו והלכו וגדלה מצוקת הפרנסה, למד אבא את תורת בישול הסבון . ופעם אחת, אמא הכינה דוד עם חומרים ששימשו לייצור הסבון והרתיחה אותו, אבל אבא איחר להגיע ולסיים במומחיותו את בישול הסבון . אזי לקחתי אני את המשימה עלי ­ בישלתי והצלחתי . לאחר הניסיון הזה שוחרר אבא מבישול הסבון ואני השתלמתי במקצוע . מומחיותי ) בלי מרכאות ( אף זכתה לפרסום בין אנשי המקצוע בווארשה, ומומחיות זו איפשרה לי במשך כל ימי נעורי לעבוד ולהרוויח מבלי להיות תלוי בהורים . אבא הקים בית­חרושת מסודר, עם שותף, ואני הייתי המומחה . התנהל חשבון של משכורת ) שאף פעם לא קיבלתיה ( אבל שלוש פעמים בשבוע עבדתי כמומחה בבית­חרושת גדול בווארשה ומשכורתי שם סייעה לי . ההווי החברתי הייתה לאבא סמיכה לרבנות וכמו כן היה שוחט מוסמך, אך הוא לא רצה להתפרנס מרבנות . פרנסתנו התבססה על חנוונות, ולעתים גם שחיטה . בהיותנו בווארשה היה אבא ...  To the book