ממוסקבה לקובנה

ולדבר רוסית . הם היו מזכירים לי חזור והזכר כי שהותנו במדינתם היא זמנית ושואלים מתי נעזוב . עם בואנו לקובנה, התחלנו מיד לחפש עבודה כדי להשתכר למחייתנו, ואכן לא עבר זמן רב והתחלנו לעבוד ­ לא כולנו בבת אחת, ועל­פי­רוב גם לא בעבודה קבועה, אך די כדי שלא להזדקק לתמיכת המוסדות . עבדנו בכל מיני עבודות : קדחנו באר בעבודת ידיים, על­ידי סיבוב המקדח שהיה נתון בתוך צינור ­, חלק מהחברים עבדו אצל נגרים בעבודות עץ שונות; אני עבדתי בבית­חרושת לנסירת עצים . היה עלי לסדר את העצים המנוסרים בערימות לפי סוג העץ ומידותיו . שימשתי כעוזרו של ליטאי זקן כבן שישים, שתקן בטבעו, שעשה כל שנותיו בעבודה זו בבית­ החרושת . הוא היה בטוח שגם אני חייב לדעת את מלאכת מיון העצים כמוהו, ואם הייתי שוגה במשהו, היה מתרגז ומרים עלי קולו . בשכנות למנסרה שבה עבדתי, היה בית­חרושת לתעשיית גפרורים של ויצמן ­ אותו יהודי שלימים העביר את בית­החרושת שלו לארץ­ישראל והקימו מחדש בעיר עכו ­ גם שם סודר אחד החברים שלנו בעבודה . פעם השתתפנו בהריסת בניין ישן . הרסנו חלק אחר חלק בכשילים, באיזמלים ובפטישים גדולים . לקראת הסוף, ירדו כולם מן התקרה ורק...  To the book