ביקור שנתארך

לזמן קצר בלבד . נהניתי מהבית, מן האוכל, ובמיוחד אני התנפלתי על השמנת של הכפר שכל כך התגעגעתי אליה . עובר יום השבת . מציאותי בבית נשמרה בסוד לפי בקשתי . התכוננתי, : כעבור יום או יומיים, לצאת לדרכי חזרה למינסק, אל חברי . למחרת היום, לאחר ליל שינה בבית, התעוררתי והרגשתי שיש לי חום . עברו עוד יומיים והחום לא ירד . הייתי מאוכזב בגלל שיבוש תכניותי . תאבוני היה עדיין גדול והמשכתי לכלות את השמנת האהובה עלי . בלילה הרביעי התעוררתי והרגשתי שאני חולה ממש . התאבון נפסק ­ לא שמנת ולא כל מאכל אחר . מחליטים להזמין את הרופא . בא דוקטור גרינזייד, ידיד משכבר, הסתכל בי, הרים את הכותנת מבטני ואמר לי ברוסית : "הסתכל נא בעצמך" . הסתכלתי וראיתי שעורי זרוע כולו כתמים אדומים . טיפוס הבהרות, אמרתי, העניין ברור . הרופא נתן לי מירשם לתרופות ונפרד ממני . כשנודע לבני משפחתי שאני חולה טיפוס, פינו לי מייד חדר נפרד מחשש להידבקות שאר בני המשפחה . שכרו בחורה, קרובת­משפחה שכבר חלתה בטיפוס, כדי לטפל בי, ואיש מלבדה לא נכנס לחדרי במשך כל ימי מחלתי . מולי, על הקיר, היה תלוי שעון גדול ואני שכבתי וספרתי את השעות והימים . ידוע ...  To the book