הגבול לא נראה . התחלנו לחשוב על עזיבת החבורה כדי לחזור הביתה . גילינו את כוונתנו בזהירות, ולא בלי שמץ של בושה, למרדכי ויהודית . לחזור הביתה פירושו היה גם בעינינו נטישת המערכה ואיעמידה בנסיון, אך הגעגועים גברו על הבושה והחלטנו לחזור . שמנו לב שכמעט בכל בוקר עובר בתוך בקעת הכפר קטר, המושך אחריו פלטפורמות פתוחות עמוסות אבנים . מרדכי התעניין ברכבת זו ונודע לו כי היא מובילה את משאה בכיוון לבלטה, שהיא במחצית הדרך בקירוב בין ריבניצה לבירזולה . משם מובילה מסילת ברזל ראשית אל העיר אודסה . בהתייעצות משפחתית הוחלט שניסע במסלול זה, אם כי היה מובן לכולנו כי לא תהיה זו דרך קלה להגיע מוורונקובו לנהרטוב ושדה מנוחה בתנאי התחבורה של חורף 1920 . למעשה לא היינו ראשונים לעזיבה . שבועות מספר לפנינו חזרו הביתה לנהרטוב סימה וזרובבל, אך להם היתה סיבה של ממש, שכן סימה היתה בהריון, והיה משום סיכון ללדת בסביבה זרה ובתנאים שבהם נמצאנו . בדרכם לנהרטוב התעכבו סימה וזרובבל באודסה . שם טיפלו בה לאחר שטף דם והפלה שהיתה לה בדרך . לאחר זמן לא רב יצאו לקרים בנסיון להגיע לקושטא . הנסיון לא עלה יפה, והם הגיעו, לבסוף,...
To the book