הבריחה מהחזית

כלבים שפגיעתם רעה . על כן גמרתי בדעתי להפקיר את העגלה ולברוח רק עם הסוסים . אך הכנותי לא נעלמו, כנראה, מעיניהם החוקרות של הקצינים . בחדר הגדול שבו הסתדרנו לשינה היה מישטח ליד התנור שהיה גבוה מרצפת הבית, שם הסתדרו הקצינים בנוחיות . אני לקחתי את חפצי ­ לא היו לי הרבה ­ ושכבתי לישון על הרצפה, כמו החיילים הפשוטים, סמוך לדלת המובילה לאורווה . עוד ביום ראיתי שהאפשרות היחידה לצאת היא דרך האורווה . דלת הכניסה היתה נעולה . אורוות הסוסים הזכירה לי את דברי האיום של אחד הקצינים : "אני חושד בך שאתה מתכונן לברוח . ודאי שמת לב שהסוסים שלנו טובים מהסוסים שלך, ואם נתפוס אותך, מרה תהיה אחריתך" . ככל שרבו איומיהם, כן התחזקה בי ההחלטה לברוח . במחשבה זו שכבתי בערב וחיכיתי להזדמנות . שכבתי ליד הדלת, כיבו את האורות . כשהרגשתי שכולם ישנים שינה עמוקה, פתחתי בשקט את דלת האורווה, לקחתי את חפצי ואת השוט שהיה אתי, עברתי בשקט בתוך האורווה והגעתי בחושך לדלת . הורדתי את הבריח, פתחתי את הדלת, עברתי את החצר הרחבה והגעתי לסככות הסוסים . נראה שעשיתי את דרכי כל כך בשקט שאפילו הכלבים לא הרגישו בי . הגעתי לסוסים שלי, לקחתי ...  To the book