ויהי רעב בארץ

ואחר­כך גם המלחמות הפנימיות, לאמצעי התובלה ­ שגם קודם לא היו מפותחים ביותר . פה ושם היו מחסני גרעינים, שהשלטונות אספו בכפרים השונים, אבל מחוסר רכבות אי­אפשר היה להעביר אותם למקומות שבהם אנשים מתו ברעב, פשוטו כמשמעו . ראיתי אנשים נפוחי­רעב גם בכפרי, אך בעיקר ראיתי את מוראות הרעב בנסעי ברחבי המדינה . באחד הרחובות בעיר חרסון ראיתי אדם מחזיק תחת בית­שחיו כיכר לחם עטוף במטלית, אנשים רעבים שנמצאו ברחוב הבחינו בלחם והתחילו לרדוף אחריו כדי לחטוף אותו ממנו . האיש ברח, לרודפים הרעבים לא היה כוח לרוץ והוא הצליח להתחמק מהם . אנשים נפוחי­רעב התגוללו ברחובות העיר, וביניהם היו גם גוססים או מתים . בנסעי באביב 1922 מחרסון למוסקבה, ירדתי מהרכבת לבקר בעיר הגדולה חרקוב וגם שם ראיתי את אותן התמונות . אנשים רבים הצטופפו בתחנות הרכבת וניסו להידחק אל תוך קרונות משא ריקים שעמדו להעבירם למקומות אחרים, כדי להגיע לאזורים שלפי השמועה עוד היה אפשר למצוא בהם מזון כלשהו . נזדמנתי פעם לקרון אחד כזה עם משפחה שהשתלטה על הקרון כולו . היה זה בסתיו ,1921 כאשר נסעתי מניקולייב לקרמנצ'וג . פני כולם היו צהובים ולא העידו על ברי...  To the book