בימי מלחמה ופורענות

היו גם כאלה שפשוט הסתתרו במקומות שונים . הרשיל, בנו של הדוד מאיר­חיים, גידל לו זקן והיה מסתתר רוב הזמן בבית­הקברות הסמוך לכפר . בלילות היה חוזר לביתו . לעתים רחוקות נזדמן לי לראותו . הוא הטיל עלי פחד בזקנו הגדול השחור, וגם הכינוי שניתן לו, "דזרטיר" היה מפחיד אותי . ליוצאים לצבא היו עורכים ''הלוויות" . זקנים, נשים וטף, היו מלווים אותם ברגל, עד מחוץ לתחומי הכפר, ורבים, ביחוד הנשים, היו מבכים אותם בלכתם כאילו נפרדים מהם לנצח . מחוץ לכפר הם עלו על עגלות ונסעו למרכזי הגיוס . המלחמה גרמה למצוקות שונות . הגברים נעדרו ממשקם ומביתם וכוח העבודה הצטמצם . היו גם מקרים שהגבר שהלך למלחמה היה המפרנס היחיד במשפחה . אלה שנפלו בשבי האוסטרי או הגרמני נעדרו מביתם שלוש עד ארבע שנים . היו גם נעדרים שקרוביהם לא קיבלו שום ידיעה מהם, כאילו אבדו בתוהו . באותו זמן סבלנו מחסור במיצרכים שונים . הנפט, ששימש באותם ימים לתאורה בבית, נעלם לגמרי ובמקומו השתמשו בשמן או בתחליף אחר . את הבית האירו על­ידי פתילה עשויה בד שהיו מדליקים בתוך שקערורית של חצי תפוח אדמה שמילאו בשמן . בשנות המלחמה היה מחסור מוחלט בבד לתפירת בגדים,...  To the book