פרק שמיני: המחלוקת העקרונית בדבר תפישת הצבא והמלחמה

הכללי מיותרים, כי ביחידות הלוחמות המציאות שונה . הן דעה א' שלכם והן דעה ב' שלכם נבלעות במציאות המלחמה תוך סינתיזה של שתיהן . אותנו ­ המאבקים שלכם לא מענינים . השיקולים אצלנו הם שיקולים של הישרדות פיזית ושל הרצון לנצח במלחמה . כל הנעשה במטה הכללי ­ עדיין אינן מספק לנו בגד ונעליים לחיילים, גם לא נשק ותחמושת מספיקים . והפקודות שלכם רחוקות . . . " אליהו ראה במאבקו מאבק נכון, מאבק על עשיית הסינתיזה בין הדעות מלכתחילה ומבראשית, מאבק על דמות הצבא, על דמות המדינה . בן­גוריון נטה, כמובן, לקבל את הדעה השניה, דעת יוצאי הצבא הבריטי . היו אנשים שצבא, מדים, קצינים, פקודות וטכס ­ היו מושגים מאגיים עבורם, שייצגו עוצמה, גבורה, ממלכה . . . בן­גוריון היה מאלה . אילו ניתן הדבר בידו ­ היה מכריע מיד על­ידי טיהור וניתוח מהיר וקובע הלכה . אולם התפתחות המאורעות לא איפשרה לו את ההזדמנות המידית, והוא היה מוכרח להמשיך ולהישען על המערכת שהוקמה על­ידי ה"הגנה" ועל­ידי מטכ"ל ה"הגנה" ולחיות עם המחלוקת . בן­גוריון "חרק בשיניו" וחיכה להזדמנות שתבוא, אף­כי בחשבון היסטורי ניתן לקבוע כי ארגון ה"הגנה" הוכיח עצמו במלחמת העצמ...  To the book