הגיוס

היתה : "עשה בזהירות ובשכל, אבל עשה ! . . . " אני יודע שמשה שרת, אשר קיווה כי בגמר המלחמה, עם שובנו ארצה, ישאירו אותנו האנגלים כצבא בארץ, אסר כל פעולה בלתי­ליגאלית ביחידותינו . יתירה מזו­ . משה שרת הכיר אותי אישית וידע לשם מה התגייסתי . הוא לא דיבר אתי בענין זה, אבל מינה את שלמה שמיר ואת יחזקאל סהר, ואלה השניים נקטו בגלוי ב"שב­ואל­תעשה" . ) לשון מוגזמת, אבל כך מצאנו על שולחנו של אליהו בן­חור . כאן, אני סבור, חוטא אליהו ( . בן­גוריון, כיושב­ראש הנהלת הסוכנות היהודית בארץ­ישראל, קיבל על עצמו את תיק הבטחון בראשית 1947 . הוא חייב היה לדעת, ואכן ידע, כי אין בידי ארגון ה"הגנה" מספיק נשק, וכי הסוכנות לא הקציבה אף לא פעם אחת תקציב לרכש . אף­כי ידע לפני 1947 של "הגנה" יש מערכת בצבא הבריטי, מעולם לא הנחה אותי כמפקד ה"הגנה" בצבא הבריטי לגבי רכש תותחים ופגזיהם, טנקים קלים ועוד . שלמה שמיר, בנסעו ארצה מאיטליה לאחר גמר מלחמת העולם השניה, קיבל על עצמו להסדיר זאת, אבל לא הביא כל תשובה . מצבנו במלחמת העצמאות יכול היה להיות שונה לחלוטין אילו היה רכש כזה ברשותנו . הן מטכ"ל ה"הגנה" והן בן­ גוריון . לא חשבו...  To the book