פליקס רבסון על התקנה

268 עדי אפעל - לאוטנשלגר ובכן, אם התקנה, ברגע שהועברה, היא אופן ישות כללי וקבוע, ואם השינוי הוא חולף, התקנה נשארת גם כשהשינוי, שהיא התוצאה שלו, חולף ועובר לו . בנוסף, התקנה, ביחס למהותה, בהתייחסותה אך ורק לשינוי שחולל אותה, נשארת לעמוֹד בעבור שינוי שכבר איננו או שעדיין איננו : זהו שינוי אפשרי ; זהו הסימן עצמו של התקנה . כלומר זהו איננו רק מצב, אלא נטייה, מידה טובה . לבסוף, מלבד לשינוי של המעבר מהוויית האין אל הקיום, או מהקיום אל האין, כל שינוי מגשים עצמו בזמן ; והשינוי המחולל בַּיש תקנה אינו השינוי במובן שזה האחרון משנה את היש בלבד, אלא במובן זה שהוא מגשים את עצמו בזמן . לתקנה יש כוח במידה שהשינוי שיִיצר אותה משתהה או חוזר שוב ושוב . התקנה היא לפיכך נטייה, נטייה ביחס לשינוי, המתרחשת ביש על ידי התמשכותו או חזרתו של שינוי זה . אם כך, רק מה שניתן לשינוי ניתן גם לתקנה ; אבל לא כל מה שהנו ניתן לשינוי הנו רק בהיותו כזה ניתן [ גם [ לתקנה . הגוף משנה מקום : אבל אנחנו יכולים לזרוק גוף מאה פעמים באותו הכיוון ובאותה המהירות ; אין משמעותו של דבר כי אותו גוף יוכל "לעטות" תקנה ; גם לאחר שננסה להניף ...  To the book