|
|
242 עדי אפעל - לאוטנשלגר גם קוטביות של קיטוע, הווה אומר הדרך בין אינטואיציה למחשבה אינה רק ארוכה, אלא היא אינסופית ממש . אבל זו הדרך שאנחנו נידונים לעשות בכיוונה של המציאות . את השריר הפילוסופי הזה שמקרב במעט-מעט את הקרע בין החזון לבין המציאות אפשר וגם צריך להתחיל להפעיל מתחילת ההוראה, מבית הספר, מהילדות, מהמשפחה . אין זה שריר שרק עשירים ונאצלים צריכים ללמוד להפעיל, אלא זהו השריר האנושי, היסודי, השריר של בלוטת האיצטרובל, השריר של הקירוב עצמו, שכל ילד וכל קשיש יכולים ומוזמנים להפעיל . זהו השריר הפילוסופי . אם ברגסון השאיר לנו הגות הנידונה לעמוד על המדוכה שבין חזון למציאות, ברזולוציה אחרת, זוהי הגות שאין לה ברירה מבחינה אפיסטמולוגית, אלא לעמוד על הסף שבין התיאוריה לבין המתודה . בין ההסתכלות התיאורטית הרואה, ממקום מושבו של הצופה, בבת-אחת את כל מי שעובר בתהלוכה, לבין הדרך התמיד ארוכה מדי והתמיד מעייפת מדי של זה-ההולך בדרך . זהו גם התווך הבלתי ניתן לחצייה שבין העבודה ( של המתודה ) לשכר ( של התיאוריה ) , בין מתודה שעמלה ומבררת את הדרך כמו נמלה, לבין הגמול התיאורטי שמגיע תמיד באופן בלתי הולם ...
To the book |
|
|