|
|
161 תקנה והוראה שם . הרישום מייצר מקומות, עצמים המכינים את התקנה, הרוקמים יחדיו את העצם המתפשט . העיניים שעניינן הכתיבה או הקריאה אינן רואות את העולם . הן אינן רואות את העולם אלא מעגנות אותו ברשת של הכתיבה . לאידיאה יש קשר לאותה ראיית-קריאה, למה שאנו שומעים בעיניים, לראייה המקשיבה . האידיאה יקרת הערך היא התוצר של התקנה המחברת בין מובן ורישום . אנחנו שומעים את הקול של המורה, אך מקשיבים לאידיאה . הקריאה והכתיבה ייחודן שהן עומדות בין הקול לבין המבט . העיניים הקוראות מקשיבות לאידיאה . הרישום, הכתוב, קושרים באופן אקטואלי את החוש לאידיאה . הכתיבה הופכת את הקול לנראה, ומתווכת בין הקריאה לבין האידיאה . וכשמקריאים את מה שכתוב מתגלה פתאום ניכור גדול בין המחשבה המקשיבה לבין הכתוב, ומביאים לידי קיום ממשי את הפעולה של הרישום . האפקט של כל דיבור של הוראה הוא יצירה של קשרים, שבתוכם עומד חלל ריק . כל המובנים רק ימלאו את המקום הריק שנפתח עבורם, בזמן ההוראה . לקרוא בקול את שכתבת משמע להבהיר שלושה סוגי יחסים : בין הקול לבין המבט, בין המובן לבין הרישום, ובין האידיאה לבין הגִיזרה . הרישום נוצר כאשר הכתיבה ...
To the book |
|
|