|
|
הצר ולטפח במקומה הלכי רוח אלטרואיסטיים כיעד לשחרור ולהגשמה . במילים אחרות, בתורת הנפש המהאיאנית ובדרך הבודהיסטווה, הוויתור על עמדת העצמי כתכלית וההבנה שלא היה עצמי כמהות מלכתחילה משקפות צורת קיום הרמונית עם טבעה ההתייחסותי האינטר-סובייקטיבי של המציאות . לסיכום ביניים, הקיום התלוי של האדם בעולם ויחסו עם האחר, לפי הגות החמלה המהאיאנית של שנטידווה והגות האמפתיה ההתפתחותית של קוהוט, מובילים לשורה של מסקנות משותפות : - לא ניתן להניח קיום עצמי ללא האחר . - הקיום הוא זיקה בין האני לבין האחר . - החיבור עם האחר הוא מקור ההזנה של הנפש . - האמפתיה והחמלה משקפים צורה של זיקה בין-אישית שמתקיימת בחבירה אינטימית עם האחר מתוך כוונה להבין את עולמו . - האמפתיה והחמלה מרפאים . לעומת זאת, ההבדלים בין ההשקפות : פסיכולוגיית העצמי הקוהוטיאנית מציבה את העצמי ואת ארגון החוויה המרוכז בעצמי כציר מרכזי בתיאוריה על הסובייקט האנושי ותורת הנפש . ההשקפה הבודהיסטית רואה את שתי צורות הארגון החווייתי - האמת היחסית והאמת המוחלטת - דרות בכפיפה אחת, והיסוד הדינמי והמחבר בין היצורים החיים מרכזי בחשיבה על הקיום, שחרור מסבל, ...
To the book |
|
|