סיכום: דה־קולוניזציה כפולה והמחקר הנוכחי

226 מוסטפא כבהא | נחום קרלינסקי זמן בינוני" מראה באופן חד-משמעי שהחל ממלחמת יום הכיפורים / מלחמת 1973 ואילך נמצאת ישראל בתהליך ברור, שנכפה עליה, של נסיגה טריטוריאלית ושל פינוי שלא מרצון של בסיסים צבאיים ושל יישובים ואזרחים ישראלים משטחים אלה . אם כן, ראוי להגדיר תהליך זה כתהליך של דה-קולוניזציה, שהיא תמיד כפויה . אף על פי כן, רבים ורבות עדיין מסרבים ומסרבות להכיר במציאותו של תהליך זה ובהשפעתו על החברה הישראלית ועל מחקרה . ואומנם, המחקר על ישראל מתעלם כמעט לחלוטין מהשפעת המלחמות הרבות שבהן לא ניצחה ישראל, על חברתה, תרבותה, על המערכות הפוליטיות והחוקיות שלה ועל מידת לכידותה החברתית . מחקר זה עדיין מעניק את מירב ההשפעה על החברה הישראלית לתהליכים כלכליים-חברתיים, ומעל לכל לגלובליזציה . אולם למרות חשיבותם, תהליכים אלה הגיעו לישראל רק באמצע שנות ה- 80 של המאה ה- ,20 לאחר שתהליך הדה-קולוניזציה החל לתפוס תאוצה ולאחר שהשפעתו המפרקת פנימה כבר ניכרה . אשר על כן, יש לומר את המובן מאליו : ישראל מעולם לא הכריזה שחצי האי סיני, רצועת עזה או הגדה המערבית הם חלק ריבוני ממדינת ישראל, ועל כן גם לא השיתה ע...  To the book