|
|
104 עמלה עינת ההתייחסות אליי, אלא שביום הורים אחד המחנכת הציעה לכל ההורים שלילדים שלהם יש לדעתם קשיים להפנות אותם לאבחון . באבחון שלי מצאו בעיית קשב ובעיות בהבנת הקריאה ובקצב הכתיבה, ונתנו לי הארכת זמן ואישור להקראה בבחינות . אני לא זוכר שבעקבות האבחון מישהו דיבר איתי או הסביר לי משהו לגבי התוצאות או הסיבות או מה אפשר לעשות עם זה . אולי המאבחן דיבר עם ההורים . אני, על כל פנים, לא זוכר דבר כזה . עם היועצת נפגשתי רק כדי לברר מה מגיע לי מההקלות בבחינות . אני לעצמי חשבתי אז שיש לי משהו לא בסדר בקופסה, במוח, שחוסם אותי, וכל הזמן חלמתי שהלוואי שהייתי מוצלח כמו אחרים בכיתה, שהלוואי שהיה הולך לי כמו להם . הייתי מאוד מתוסכל . רציתי מאוד להצליח בלימודים . החומר מאוד עניין אותי, והיה אכפת לי מאוד . השקעתי הרבה . ישבתי המון שעות על שיעורי בית . הייתי מסכם הכול בקצב האיטי שלי . לא יצאתי מהחדר עד השעות הקטנות של הלילה . אבל למרות כל זה כל האחרים בכיתה היו מוצלחים, מוכשרים, ואני לא . הרגשתי כל הזמן חוסר שייכות . היו לי רגעים קשים, אבל התעקשתי לא לוותר . עד היום זה המצב . אני לא מוותר לעצמי, לא נכנע ....
To the book |
|
|