|
|
50 עמלה עינת בשיעורים בבית הספר ובבית אבל אף מורה לא ראה את זה ולא התייחס לזה . הייתי מאוד מתוסכלת וכועסת . זה מאוד כאב לי, וזה נשאר בי עד היום, בעיקר כאב על הפער, שלא עבר, בין מה שחשבתי על עצמי עד התחלת בית הספר ובין מה שחשבתי והרגשתי אחר כך . הרי בראש אני חושבת עד היום שאני לא טיפשה, אבל בהרגשה אני טיפשה גמורה, וההרגשה מנצחת את הראש עד היום . אני לא מאמינה עד היום ביכולות שלי . אם כעת, לדוגמה, באוניברסיטה, אני מקבלת ציון טוב, זה מקרי בעיניי, או שזה נובע מזה שהמבחן היה קל במיוחד, אבל אם הציון גרוע או נכשל זה בגלל זה שאני מטומטמת, לא מסוגלת . המסקנה שהסקתי בבית הספר היסודי, שאם אני משקיעה כל כך הרבה מאמצים בלימודים וזה לא מצליח לי, כנראה שאני מטומטמת, ממשיכה לחיות בי עד היום . למשל, כשדרשו ממני במרכז התמיכה עדויות של אבחונים מבית הספר היסודי על הליקויים שלי ואני לא יכולתי להביא כאלה כי לא היו לי, כי לא עשו לי אבחונים ביסודי, והם לא רצו לאשר לי כאן את ההתאמות בגלל זה, התפרצתי בבכי נורא . "אם אתם כופרים בזה שיש לי קשיים אובייקטיביים, אז זה אומר שאני באמת מטומטמת ! " צעקתי ובכיתי את הצעקה...
To the book |
|
|