|
|
44 עמלה עינת לי עצמי לא הייתה אז הסקת מסקנות למה אני ככה ומה יש לי, ולמה מחוץ לכיתה אני מבינה דברים ובכיתה אין לי שמץ של מושג מה רוצים ממני . גם רוב המורים לא ידעו מה לעשות איתי, איך להתייחס אליי, ודי מהר הפכו אותי לשקופה . היה גם שלב שהתחילו לתת לי שיעורי עזרה, אבל אף אחד לא הסביר לי למה, ואני לא הבנתי למה . כשהילדים היו שואלים אותי לאן הלכתי לא ידעתי מה לענות להם . הבנתי שאני מיוחדת ועם הזמן זה הפך להיות פחות ופחות נחמד . בשלב מסוים עברתי לבית ספר יסודי אחר כי הראשון נסגר, ושם היה לי עוד יותר קשה, כי זה היה בית ספר הישגי והמורים היו יותר קפדנים וגם היו שם הרבה ילדים שכנים שלי שהכירו אותי וזה היה מבייש שיראו את הכישלונות שלי בכיתה . זאת הייתה ממש חוויה טראומטית . אי אפשר היה להסתיר את זה . גם כשהייתי בשיעורים הרגילים נתנו לי דפים שהעבירה המורה משעורי העזרה שהיו ברמה הרבה יותר נמוכה ממה שעשו כל הילדים . זה היה ממש משפיל, וחוץ מזה גם על הדפים האלה לא יכולתי לעבוד, כי כולם סביבי היו מדברים ומתעסקים עם דברים אחרים . לא שמו לב אליי בכלל . מעולם לא הצבעתי בכיתה . מידת הנוכחות שלי שם הייתה ל...
To the book |
|
|