|
|
26 עמלה עינת האובייקטיבי . הייתי גרועה בכול . המורה לחשבון הייתה היחידה ששמה לב לזה והיא הציעה להורים שיתנו לי עזרה פרטית, והם באמת עשו את זה וסידרו לי מורה פרטית פעמיים בשבוע . לא יודעת איך, אבל הייתה לי אז איכשהו עוד מוטיבציה לנסות . אבל בעיקר הייתי עסוקה בלרמות את כולם על מה שקורה לי באמת . הייתי יושבת בשקט בשיעורים, עם פנים שמקשיבים למורה כאילו, אבל בעצם בהיתי בה . ההורים שלי לא הבינו כלום ממה שהולך איתי . אימא שלי הציעה שאני אקרא יום-יום כתבה בעיתון כדי להתקדם בקריאה, ואני לא הצלחתי לקרוא שורה אחת אפילו . היא לא האמינה לי שאני לא יכולה לקרוא . בכיתה ו' הכול נעשה סיוט אחד גדול . חילקו אותנו בחוברות העבודה אז לשני צבעים - חוברת אדומה לתלמידים הטובים וחוברת ירוקה לחלשים, ואני כמובן הייתי בין הירוקים . כל שאר הילדים בקבוצה שלי היו נמוכים ממש ועם בעיות התנהגותיות קשות, ואני לא יכולתי לערוך שום הבחנה ביני לבינם והדימוי העצמי שלי נהפך לנורא . לא הייתי טובה בכלום בעיניי . זה נעשה ממש קשה . הציונים שקיבלתי במבחנים היו בין 9 ל- 19 נקודות . זה היה קנה מידה איום להערכה העצמית שלי . הייתי ילדה...
To the book |
|
|