כשנתיים לאחר מחלת חזקיהו וביקור הבבלים פלשו צבאות סנחריב ליהודה . רבים מתושבי יהודה ברחו ירושלימה, ומי שלא ברח הוגלה . השפלה נחרבה . עמוס הגיע לירושלים וניבא את אשר ניבא על ירושלים, שנותרה כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה, נבואה שהסכמתי לצרף לתעודה תחת הכותרת "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ" . אני ראיתי במצור שפל שממנו אפשר רק לעלות . הייתי משוכנע שה' לא יחריב את ירושלים, וכך אמרתי לחזקיה . הדיפלומט האשורי הראשי, שליווה את סנחריב וצבאו ביהודה, המכונה "רַבְשָׁקֵה", שר המשקים של המלך, ניסה להמריד את פליטי יהודה בירושלים ואת תושבי העיר הוותיקים נגד חזקיה . הוא הכריז בפני שרי המלך, אליקים ושֶׁבְנָא ויואח, בקול רם בשפת עבר, שפת יהודה, שסנחריב מגיע להחריב את העיר, ואמר בפירוש שהוא מדבר עברית כדי שהעם יבין . בפומבי כיניתי אחר כך את דבריו גידוף, ואכן הם גילו אי-הבנה עמוקה אשר לזהותו של ה' אלוהי ישראל, אבל יחסית למצופה משר אשורי דבריו דווקא כיבדו את ה' אלוהי ישראל . רַבְשָׁקֵה הצהיר שמצרים, בת הברית החזקה של הארצות המורדות באשור, היא משענת קנה רצוץ, וכי הוא יודע שאנשי יהודה אינם באמת שמים מ...
To the book