הילדים התאוששו . "בואו נרקוד 'סביבון סוב, סוב, סוב'" ביקשה ארנחילה . ובתוך הצפיפות התארגן מעגל קטן של ילדות, מעגל אליפסי ובצעדים זעירים רקדו את ריקוד הסביבון . הילדה ההודית הקטנה נסמכה אלי והביטה ברוקדות בעיניים גדולות . "נורה, בואי" הן משכו אותה אליהן . חברים מסביב מלווים את הילדות במחיאות כפיים . שני הילדים ששכבו רועדים מאחרי גבי, נרגעו והביטו בילדות . "הבנות האלה, תמיד מוכרחות לרקוד" . לא בכעס של "בניס בנות" אמר, חיבה היתה בקולו . "מה עכשיו ! " שאלו המבוגרים זח את זחל "זח נגמר ! " "נחכה להוראות . יודיעו לנו . " אם אמנם חלפה הסכנה, יגיעו אלינו, יודיעו . הלוואי והוראות בלבד בפיהם . בפתח הופיעה מרכזת החינוך . "שלום ילדים" פונה היא אליהם . "הבאתי לכם נרות . נחמד אצלכם וחם . בחוץ קר מאוד . " "אני רוצה פיפי" . "אני רוצה לצאת" . "גס אני" . "גס אני" . הילדים התאפקו שעה ארוכה ולא ביקשו דבר . עתה, משחשו בהרפיית המתח, בחלוף הסכנה, פרצו מתוך עצמם . מלים, דחיפות, בכי . "ילדים הקשיבו", נשאה קולח החברה, מרכזת החינוך . "אפשר לצאת, ללכת לעשות פיפי, אבל אל תיכנסו לבית . חושך שם, אין לנ...
To the book