מי ידוג במי האגם?

להתרחקות חברי חולתה ובני המושבח אלה מאלה . סיפורו של אליעזר גולן ) גדולטר ( על אותם ימים, ודאי אופייני : "חיה ליל שבת", סיפר . "הזמינו אותנו לבוא למסיבה בחולתה . ישבנו בחדר האוכל וחיכינו . נכנס אחד, הביט סביבו ובנו ויצא . עוד אחד הביט בנו כמו בזרים, לא אמר מלח ויצא . וכן עוד שלושה ארבעה . הבנו שאנחנו לא רצויים והלכנו . אחרי שפרשנו התקיימה המסיבה . " לא כאן המקום לנתח את התהליך . עובדה היא, שהחברה הקיבוצית נוטה להסתגר בחייה החריגים . היחסים בינינו לא נותקו עם זאת . אנחנו הלכנו לחזות בסרטי קולנוע ביסוד המעלה וחם ביקרו בהופעות החובבים שלנו . נרקמה גם קירבה אישית בין יחידים . בשעת סכנה היתה עזרה הדדית מובנת מאליה . אבל חיינו התנחלו אלה לצד אלה, חברות שונות זו מזו, ולעיתים מתבדחות זו על חשבון זו . חלוצי יסוד המעלה התנחלו חמישים ושש שנים לפנינו בחולה לעבוד את האדמה . אנחנו נשאנו מלכתחילה את דגל הדיג . בצעדינו הראשונים לא חלקו איכרי יסוד המעלה על מעשינו . מדי ערב שבת באו האיכרות בסליהן אל החוף לקנות דג לשבת, טרי מהרשת . מוסכם חיה בין דייגינו, שהאיכרים הם ראשונים לקבלת דגים . אף מקובל חיה שאיכ...  To the book