אנו והקיבוץ

"להספיק" . האמנו ש''שעות האהבה'' ליד החורים משלימים את החסר . מי שנד לי על עוזבי את ילדי, דיבר על עזיבת התינוק . אך במהרה הסתבר לי, שדווקא סבלו של אמנון הוא שהורגש . הוא פחד שמא נעלמתי . . . שנת הלימודים היתח עמוסה . הידיעה, שזו שנה אחת בלבד, דירבנה להקיף מרובה . וכך ישבנו שעות ארוכות ורצופות על הספרים . סמינר המדריכים נערך בירושלים . כדי שלא לפגר אחרי סמינרים אחרים ) שמשך לימודיהם היה שנתיים ( , למדנו גם בשבתות ונסענו רק אחת לחודש הביתה לבקר את המשפחה . בין ביקור לביקור בבית ­ מכתבים . "לאסתר ­ . . . לא עבדתי קשה חשבוע . חיו מעט דגים . מזג האוויר יפה, הבוץ התייבש, הילדים בריאים, ובכלל חוץ מחעדרך לא חסר לי כלום . בליל שבת לא עבדתי . יצאתי רק בבוקר לפגוש ערבים במלחה . רדפנו אחריהם בתוך הערפל . לבסוף תפסנו שש רשתות שחם גנבו לנו . חזרנו מרוצים הביתה בתוך ערפל כבד שנמשך כמעט עד הצחריים . בצהריים נמוג הערפל בבת אחת ויצאה שמש יפה וחמת . חיה יום יפה שרק מעטים כמותו בחורף . לקחתי את בנינו ויצאנו לטייל . הם שמחו מאוד לקראת השמש . אחר כך ניקינו "יחד'' את החדר , התקלחתי, לבשתי אפילו חולצח לבנה . ...  To the book