לוטפי

לא חרים קולו כנגדם, לא חזעיף עיניו . כשליט בוטח בכוחו דיבר בקול שקט . כשחיח מולקת בא אליו בקושיות, לא חית מזדרז להשיב . היה מאזין ללא ניע, שוקל, ממתין מעט, ורק אז החזיר תשובה קצרה וברורה . כשלא היתח תשובה בפיו, לא נבוך . נשא את שתי ידיו כמו לתפילה, הניע ראשו מהסנטר אל עורפו, הישיר מבטו אל עיניו השואלות של מולקה, לאמור : "אינני יודע . " הערבים השכנים נהגו בו הסתייגות . העובדה שגר אצלנו, עוררה חשד . תחילה עבד לוטפ < יחד עם דייגינו . "זח חיה מוזר," אמר קוסטיקח . "פתאום חיינו יחד בסירה אחת עם ערבי . עבודה בסירה אחת ­ משמעותה לבלות לילח שלם ביחד, לעיתים במשך עשר שעות . שינה, אכילה, עבודה, הכל ביחד בסירה קטנה . " היחד עם ערבי היה מוזר במיוחד לעולי סוריה . בילדותם חיו בין ערבים . מיעוט של יהודים בעיר ערבית, בגטו . ילדות שספגה זיכרונות מרים . "ערבי הוא ערבי", אמרו בעלי הניסיון חמר . באוזני הדהד קול הגוי שאמר, "יהודי הוא יהודי . " הגדרה המתריעה על זהירות . לנערים הארצישראליים וליוצאי אירופה לא התקשר הערבי לימי הילדות, לא חיה להם חלק באותה תחושה חושדת אורבת . מכל מקום, הדייגים נהגו דרך ארץ, ולא ...  To the book