לגבי עדות המזרח, המפגש בין יותר מ 300,000 עולים מארצות אסיה וצפון אפריקה ובין ותיקי הארץ הקולטים הניב עימות בין זהויות תרבותיותחברתיות תולדת מתח דיאלקטי בלתינמנע בין האתוס הציוני שהתגבש עד ,1948 וראה את הקיבוץ כחוד החנית שלו, ובין המטען החברתיתרבותי של העולים האמורים . ההיסטוריה של עולים אלה סתרה את הערכים הציוניים שמעצבי החברה הוותיקה שאפו להקנות לה, וחיש מהר הלכו והתפתחו רגשות של קיפוח, שהתחזקו נוכח חוסר הרגישות, ולעתים הקיפוח המעשי, שהפגינו הוותיקים . בשונה מהרבה ישראלים חדשים, לרבות חברי תנועות הנוער החלוציות מאסיה ומצפון אפריקה, שהפכו, מכוח הרעיון, את השקפתם הדתית, המסורתית, הסגורה והגלותית, לחילונית, פתוחה, ביקורתית ומודרנית, הנה רוב העלייה המזרחית, שבחלקה באה מכפרים ומפרברי ערים, הגיעה בלי למרוד בדתה ובלי לנפץ את המסורת הדתית; להפך, זו הייתה עלייה שהשלימה זהות יהודית יותר מאשר זהות ציונית . עתה נדרשה העלייה הזאת להתפרק ממטענה התרבותי ולהפנים זהות וורשה, מערבית . על רקע זה, מ 1946 עד 1967 עלו מארצות אמריקה הלטינית כ 30,000 יהודים, וכ 7,000 מהם הגיעו לקיבוצים . 5 עולים אל...
To the book