|
|
פרק חמישי ראשוני המתיישבים במקום היו בוגרי תנועת 'החלוץ' בערי מצרים, קהיר ואלכסנדריה, בני משפחות יהודיות ממעמדהביניים שהגיעו לארץ בעלייה בלתי לגלית בשתי קבוצות, ב 1945 וב 1946 . הם עברו תקופת הכשרה בגבת ובדגניה, עלו לברורחיל באפריל ,1948 זמן קצר לפני הכרזת המדינה, תכו בתואר כפול : מקימי היישוב הראשון לאחר החלטת החלוקה ) או היישוב האחרון בטרם עצמאות ( ומקימיו של יישובהמשלט הראשון . אבל התארים האלה לא הספיקו להתמודדות עם המצוקה הכלכלית והעזיבות הרבות . בשלהי 1952 מגה הקיבוץ 35 חברים בלבד,67 והמשך קיומו הובטח רק בוכות ההצטרפות של בוגרי תנועת 'דרור מפא"י', יוצאי ברזיל, שעלו לא ^ מאז 1950 . קבוצה זו האחרונה, בהנהגתו של דב צמיר, הצטרפה תחילה לקיבוץ מפלסים, ומנתה בו, בתוך זמן לא רב 70 חברים . אנשיה שאפו להתבולל בתרבות הישראלית, בדיוק כמו רוב חברי מפלסים שעלו מארגנטינה . אך אלה ואלה הוסיפו לשמור על זיקה מובהקת לתרבויות של ארצותהמוצא שנבדלו זו מזו בספרות, במוסיקה, ובראש ובראשונה בשפות פורטוגלית וספרדית בהתאמה ועל הרקע הזה נוצרו וגברו ניגודים חברתיים בוטים . בין שאר הדברים, יוצאי ארג...
To the book |
|
|