פרק שני: המצב משתנה ללא שוב

להתלבט ולהחליט, סגרו אותי בחדרון בקומה השלישית, עם חלון שנשקף אל האגם . הביאו לי את ארוחותי ולא שוחחתי עם איש . אחרי יומיים הודעתי להם שברצוני לעזוב את העדה . מכיון שהייתי האם השנייה במשפחתי הערכתי שיהיה לי קשה מדי לשהות באותו מקום ולא לגור עם המשפחה . בחרתי ברע במיעוטו . 34 ההוטריות לפני שהקים את גרסתו שלו למושבה בדרום ארצות הברית . שלושת שליחינו לשתי הקהילות הללו מסרו דין וחשבון נלהב בשבחי הברודרהוף בוודקרסט . הופתעתי לשמוע את אמי מדברת בהתלהבות כזאת . היא דיברה על החום והאהבה שבהם נתקבלו בוודקרסט, מדבריה התרשמתי שאפשר היה לחוש את החום הזה ממש מצמחיית המקום . מושבת פורסט ריבר הזמינה חברים מהברודרהוף להצטרף אליה . כתוצאה מכך, כשישים אחוז מההוטרים שהיו בפורסט ריבר חזרו למניטובה, אל המושבות ההוטריות היותר שמרניות . המשפחות שברכו על בואם של אנשי הברודרהוף לפורסט ריבר היו בעיקר אלו שהיו בעמדות הכוח : האחראי על משק הבית, מרכז המשק החקלאי, הכוהן . בעיניהם הייתה זו כעין פריצה החוצה ופעילות מיסיונרית . אני זוכרת שאבי היה אומר שאין לשמור את האמת שלנו בסתר . הוא לא היה מרוצה מחוסר העניין שגילו ...  To the book