דימויי המדבר ותיירות הפנאי

712המדבר בשיח התיירות הבולט בין דמויות חיילים לנופים המדבריים מתגלה גם בפרסומות ישראליות מהעשורים הראשונים למדינה . 3 כל אלה תרמו לרושם שהמדבר אינו מרחב שמתאים לנופש, למרגוע ולבילוי . התפיסה השלילית של המדבר כנוף צחיח שהצבעים השולטים בו הם בז׳, אפור, חום וצהוב, הייתה גורם נוסף שפגע בפוטנציאל שלו כיעד תיירותי . בסמיוטיקה של צבעים בתרבות הישראלית גוונים אלה נחשבו לא רק כחסרי חיים, אלא גם כמייצגים את כישלונו של האתוס החלוצי הציוני שגאוותו בהפרחת השממה . מנגד, היישוב המוקף בעצים, בשדות ומעוטר בפרחים היה המרכיב המרכזי בתרבות החזותית של אתוס ההתיישבות הציונית . 4 גם הנוף האידאלי בדמיון הישראלי — אגם או נחל המוקף בנוף ירוק — דמה יותר לתמונות של נופים אירופיים מאשר לנוף המקומי . פער זה בלט לעיניו של מבקר באחד מבסיסי צה״ל בנגב בשנות התשעים : על גבי הפחים [ בכניסה למחנה ] מצוירים נופים שוויצרים, אגמים מוקפי הרים ויערות, שקיעות רומנטיות, פלגים ומפלים, שלגים, מצוקים וחוף ים סוער בחורף . המעבר מהמדבר היבש והשטוח אל הנופים החוצלארציים [ . . . ] הוא חד ופתאומי . 5 הניגוד בין תמונות אלה למציאות המִיָד...  To the book