המדבר ויציאת מצרים

26 פרק 1 תופס מקום מרכזי בארבעה מחמישה ספרי התורה, שאחד מהם אף קרוי ‘במדבר׳, ותקופת הנדודים במדבר עולה בדברי הנביאים כמופת של אמונה שזיכה את עם ישראל במעמד מועדף : ‘זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׳ ( ירמיהו ב ב ) . חשיבותו של סיפור יציאת מצרים כמיתוס מכונן של העם היהודי הוא מרכיב חשוב בתפיסת המדבר כאתר כרונוטופי . ההיסטוריון יוסף חיים ירושלמי, שהדגיש את חשיבות הזיכרון הקולקטיבי במסורת היהודית והצביע על מקורו בציווי המקראי ‘זכור׳, 3 ציין את חשיבותם של שלושת הרְגָלים — פסח, שבועות וסוכות — שנועדו לשמר את זכר יציאת מצרים . הטקס המורכב של ליל הסדר והטקסט שהתגבש ל׳הגדה של פסח׳ מעצימים את ההנצחה על ידי שחזור סמלי של האירוע ומפרשים את משמעותו . ההגדה מדגישה את אחריותו של כל יהודי למלא אחר הציווי, להפנים את העבר ולחוות אותו מחדש בהווה : ‘בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים׳ . הציווי מחייב גם השתתפות פעילה בהנצחה בין-דורית של האירוע : ‘וְהִגַּדְתָּלְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשׂ...  To the book