מֶמנוֹן או התבונה האנושית

[ ו ו ל ט ר ] [ 80 ] ממנון מצא פינה להתחבא בה, והמתין לרגע שבו יוכל להשתחוות ארצה למרגלות השליט . הגיע הרגע . הוא נישק את הארץ שלוש פעמים והגיש את כתב העתירה שלו . הוד רוממותו רב החסד קיבל אותו בסבר פנים יפות, והעביר את כתב התביעה לאחד האחשדרפּנים כדי שיטפל בעניין וידווח לו . לקח האחשדרפּן את ממנון הצידה, ואמר לו בהתנשאות ובלגלוג מר : "משעשע בעיניי, שתום עין, שפנית למלך ולא אליי, ומשעשע כפליים שהעזת לתבוע למשפט פושט רגל ישר, שאני מכבדו בחסותי והוא אחיין של חדרנית של פילגשי . רד מהעסק הזה, ידידי, או שתאבד גם את העין שנשארה לך . " רק באותו בוקר גמר ממנון אומר להתרחק מנשים, מסביאה, ממשחקי מזל, ממריבות כלשהן ובעיקר מחצר המלכות ; והנה, עוד בטרם רדת הליל, רומה [ 81 ] [ מ מנ ו ן א ו הת ב ו נ ה הא נ ו שי ת ] ונשדד על ידי גברת יפה, השתכר, הימר, נקלע למריבה, איבד את עינו והיה בחצר המלכות, שם שֹמו אותו ללעג . מאובן מתדהמה והלום צער פנה ללכת, ומוות בליבו . הוא רצה לשוב הביתה, ומצא שם מעַקלים שנשלחו מטעם נושיו לרוקן את ביתו . מעולף למחצה התיישב תחת עץ דולב ופגש שם את הגברת היפה מהבוקר, שטיילה בחברת...  To the book