סוף דבר

178 אורי מ איר – צ 'יזי ק באחד הערבים הקשים בתחילת המלחמה טלי אמרה משהו שמאז לא יוצא לי מהראש : אם ישראל היא רק מקלט ליהודים אז היא לא הארץ שרצינו . מדינת היהודים תמיד הייתה יותר מטריטוריה . הציונות ביקשה להקים חברה טובה יותר . היא חלמה על חברת מופת . אבל בשלהי העשור השמיני לקיומה, ישראל היא מדינה מקוטבת, דלה בחמלה, עמוסה באתגרים, ועוברת שינויים מהירים, כמה מהם מבהילים . אחד השינויים המדאיגים ביותר הוא בשוק המזון . השינוי הוא איטי ונסתר, אבל השלכותיו פוגעות בכולנו : במגזר החקלאי ובעתיד המזון המקומי, באיכות התזונה ובבריאותה, בכיס, בסביבה, בכלכלה החופשית, וגם בלכידות החברתית . ואנחנו אחראים . המדינה מועלת בתפקידה, והאדישות שלנו היא חותמת האישור . אבל אני אופטימי . אפילו נלהב . מהנקודה שממנה אני משקיף אני רואה כמה קרוב השינוי . דרושה רק פנייה קטנה . ובכל יום אני שומע על עוד אנשים שמבצעים את הפנייה הזו, פרויקט חדש או אדם מיוחד שאני מוכרח לנסוע ולהכיר . מגדלי אורז ברמת הגולן, שותפים למשק ירקות אורגניים במושב אליעד, יקבים חדשים ו"חממות" ליצרני יין קטנים, קואופרטיבים צרכניים וקמעונאיים, אנשים...  To the book