ה. יובל ושמיטה

פרק תשיעי [ 402 ] בהר סיני "שֵׁשׁשָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" וגו' ( ויקרא כה ג ) , בכאן נתעוררו רבותינו על סוד גדול מסודות התורה, ואיתא בגמרא תמן תנא דבי אליהו שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב . 64 והנה כבר בארנו כי ז' ימי השבוע רומזים למה שהיה בבריאה, אבל עניין השמיטה ששש שנים נחרוש ונזרע, ונצטוינו בשנה השביעית שתשבות הארץ אשר אין חריש וקציר, הוא רומז לאשר יהיה בבריאה בכל הדורות . וזהו שאמרו רז"ל שיתא אלפא שנין וכו', ושנה השביעי רומז לע"ה ( = לעולם הבא ) , ליום שכולו שבת שהוא אלף השביעי, שיהיה הישוב חרב ותשבות הארץ ויתבטל הכל, כעניין שנאמר "שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּוְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" ( ישעיה נא ו ) . ולא נאסר יתר מלאכות, כי בשאר מלאכות אינו ניכר פעולות הארץ כמו בעבודת הארץ כאשר תוציא צמחה בשעת השמיטה . עוד איתא תמן בגמ' כאשר הארץ משמטת אחת לז' שנים כך העולם משמט אחת לז' אלפים, והוא הנקרא היקף 65 שהוא כנגד הבנין . וז' פעמים שבעה הוא מ"ט אלף עד התחלת אלף החמישית, שהוא כנגד היובל הגדול, כי כל אחת מן הבניין כלולה בז' וכל אלף שביעי מן ההקפים יהיה קדש, כנגד שבת שיש בו זכור ושמור,...  To the book