ז. גלות וגאולה

פרק שביעי [ 292 ] מעל אדמתם . ושלשת המאורות הללו אינם פועלים עכשיו עד עבור יום ואשמורה, הוא סימן הגלות, "תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ" ( זכריה ד ז ) . בהגיע הזמן הזה גאולה מתפשטת בכל פנות העולם "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁוְעַד מְבוֹאו" ( מלאכי א יא ) , ובן דוד יוצא ממקומו לפקוד את עון אדום עליו ( על פי איכה ד כב ) ולשלם לו כפעולותיו אשר עשו לבני ישראל אחיו, ותהיה המהומה גדולה בכל המלכיות, "אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא" ( דברי הימים ב טו ה ) , ובקרוביו יקדש לקבץ את ישראל ( פורת, ברית המנוחה, עמ' 220 ) . המחבר תולה את גורלו של עם ישראל בפעולתם של שלושה כוחות עליונים, שבתיאורם הוא משתמש במונחי הניקוד והטעמים . שלושה כוחות אלה – אולי הכוונה לבינה, חסד וגבורה – קשורים ומאוחדים, ושואבים את כוחם מן הסיבה הראשונה, המקור העליון . כוחות אלה פועלים הן לרעה הן לטובה : מתוכם יוצא "מאור גדול שממנו מקבלים כחות המשחית והחבלה", והם שהביאו לגלותו של עם ישראל ולפיזורו בין האומות ; אך הם מכילים גם את הכוח לפעולה המנוגדת : "בהגיע הזמן הזה גאולה מתפשטת בכל פנות העולם" – המשיח, בן דוד, יגיע, ויקבץ את ישראל מכל פזוריו ...  To the book